פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים,
ביקורות על מוצרים
וויין מרקלי
מאת וויין מרקלי
כשאני כותב את המילה עשרות שנים יש לו משמעויות רבות. כמה זמן הייתי בחברה הזו (כמעט 4), כמה זמן קראתי ספרי קומיקס (מעל 5), כמה זמן פורסמו קומיקס (מעל 10), כמה זמן מארוול ו- DC מפרסמים (מעל 7), או כל מספר דברים אחרים. אבל מה שאני כותב על הפעם היא סדרת ספרים שפרסמה לאחרונה מארוול בשם עשרות שנים, כאשר כל כרך מוקדש לעשור מסוים של היסטוריית הפרסום שלהם. הם עשו שמונה שעברו משנות הארבעים עד 2010 (ובכן שנות העשרים יוצאות באוגוסט) ואני אוהבת את הספרים האלה. אני לא אוהב את כל החומר באוספים האלה כמו לפעמים זה תקופות שאני לא אכפת להן, אבל אני אוהב את הרעיון שהם מראים כבוד להיסטוריה שלהם. עכשיו אם רק DC תעשה משהו דומה. DC עשתה סדרת ספרים לפני מספר שנים עם סופרמן ובאטמן בשנות ה -40, 50, ’60 וכו ‘. אבל יש להם היסטוריה עשירה כל כך שהם יכלו לעשות כרכים משמעותיים בכל עשור. עדיף להחזיר את הארכיונים! (ואני יודע, זה לעולם לא יקרה.) בכל מקרה, עסקאות העשורים של מארוול הם כולם (ובכן, בעיקר כולם) בסביבות 250 עד 300 עמודים כל אחד והם בצבע מלא על נייר חלקלק ונראים נהדר. אני חושב שכל מעריץ אמיתי של מארוול צריך להיות עם כל הספרים האלה בספריה שלהם.
עשרות שנים: מארוול בשנות ה -40
הכרך הראשון נקרא עשרות שנים: מארוול בשנות ה -40-הלפיד האנושי מול תת-המרינר. הכותרת סוג של נותנת מה הספרים האלה, אוסף של כל סיפורי הלפיד/סובבי משנות הארבעים. אני אוהב את אלה מכיוון שהם קטטות ידועות כאלה בין שתיים מהדמויות המשמעותיות ביותר של מארוול בשנות הארבעים, אבל גם בגלל שאתה מקבל את סיפור הסיפור הגדול של ביל אוורט (אחד האמנים האהובים עלי בכל הזמנים), מפתח המשנה-מרינר וקרל בורגוס, מפתח הלפיד האנושי. יש כאן שבעה סיפורים שהודפסו מחדש, ובהתחשב בספירת הדפים שמראה לך כמה זמן הסיפורים האלה. בכל סיפור השניים מתחילים להילחם אך אז מאגדים כוחות להילחם באויב משותף, נאצים. אלה דוגמאות משובחות למה שהופך את תור הזהב של הקומיקס למהנה. בצד מהיר, בקפטן אמריקה האחד האחרון והפולשים, מאת רוי תומאס וג’רי אורדווי, יש פאנל בו מוצגים שני אנשים ברחוב מדברים ונושאים תיקים. שני האנשים האלה הם ביל אוורט וקרל בורגוס. תודה לג’רי אורדווי על המחווה ליוצרים המקוריים.
עשרות שנים: מארוול בשנות ה -50
בשלב הבא יש לנו עשרות שנים: מארוול בשנות ה -50 – קפטן אמריקה מכה. זהו אוסף שלם של סיפורי קפטן אמריקה משנות החמישים. הגולגולת האדומה עדיין בסביבה, ובמקום נאצים יש לך קומוניסטים, ואין לך סיימון וקירבי על אמנות אבל אלה סיפורים מעניינים שמשקפים באמת את הזמן. אני מחשיב את זה כאוסף חיוני ולו רק בגלל שהוא מגדיר את אחד הסיפורים הגדולים ביותר של קפטן אמריקה שאי פעם יגיע בתחילת שנות ה -70 של סטיב אנגלהארט שחשף שהכובע בסיפורים האלה הוא לא סטיב רוג’רס, אלא מזויף. ריצה פנטסטית של סיפור סיפורים שניתן למצוא מחדש באוסף האפי של קפטן אמריקה: גיבור או מתיחה. ספר עשרות שנים מדפיס מחדש סיפורים מקפטן אמריקה 76-78, גברים צעירים 24-28 והרפתקאות גברים 27 ו -28.
עשרות שנים: מארוול בשנות ה -60
עשרות שנים: מארוול בשנות ה -60-ספיידרמן פוגש את יקום מארוול. האוסף הזה שאני אוהב כי זה ליבו של היקום המודרני של מארוול. אין לי מושג איך כל הסיפורים הפנטסטיים שיצאו ממארוול בשנות ה -60 איך הם התכווצו ל 256 עמודים. בעיקרו של דבר שהם עשו זה להדפיס סיפורים מחדש שבהם ספיידרמן נלחם, מתעמת, מצטרף, עוזר וכו ‘. גיבורי מארוול אחרים. אז אתה מקבל סיפורי סולו ספיידרמן כמו גם אותו לצד הארבעה הנפלאים, אקס-מן, דרדוויל, הנוקמים, האלק, ורבים אחרים. בנוסף אתה מקבל סיפורים קלאסיים של סטן לי יחד עם ג’ק קירבי, סטיב דיטקו ואחרים. תקופת היצירה הרבים של מארוול בקלות. זה כנראה גם הכי מושך לחובב הקומיקס המזדמן.
עשרות שנים: מארוול בשנות ה -70
עשרות שנים: מארוול בשנות ה -70 – לגיון מפלצות. שנות ה -70 הם גם האהובים עלי כשמדובר במארוול, לא בגלל הגאונות היצירתית העצומה שהראו בשנות ה -60, אלא בגלל הניסויים שהם עשו והז’אנרים שניסו. כאשר מפלצות הן חלק גדול מזה. (ובל נשכח את קונג-פו). בשנות ה -70 של המאה העשרים עשתה כל מיני קומיקס מפלצות, מקבר דרקולה של דרקולה, ועד לגיון המפלצות (צוות מפלצות) ועד סנסציית הסרטים הבאה, Blade. זהו מבחר משובח של סיפורים המציגים את דרקולה, פרנקנשטיין, זאב זאב בלילה, בלייד, המנפיבי, רוכב הרפאים ועוד. כמו כן, לאוסף זה יש סיפורים שמעולם לא נאספו בעבר. בנוסף אתה מקבל עבודות אמנות מרהיבות של ג’ין קולון, מייק פלוג, ג’ון בוסקמה, ניל אדמס ואחרים. בזמןלא מבחינה היסטורית חיוני כמו שנות ה -60, זה יכול להיות האוסף האהוב עלי.
עשרות שנים: מארוול בשנות ה -80
אחרי זה הגיוני עשרות שנים: מארוול בשנות ה -80 – התפתחות מדהימה. אוסף זה עוסק בשינוי. זה מדפיס מחדש סיפורים שבהם הגיבורים מקבלים כוחות, מבטים או תלבושות חדשים או אפילו שינויים בחיים. זה מדפיס מחדש את הסיפורים שבהם ת’ור מקבל את שריון הקרב שלו. שם מלאך הופך לסוכן מתכת-כנפיים של אפוקליפסה. איפה שהאלק חוזר להיות אפור. שם ספיידרמן מקבל תחפושת שחורה (ומתחתן) וכל כך הרבה יותר. אוסף זה הוא דוגמה נאה להראות עד כמה היה מארוול, והיא מוכנה לשנות את הדברים בניסיון לספר סיפור טוב או לרענן דמות. משהו שהם זכו לביקורת עליהם בשנים האחרונות. (שינוי המין של גיבור או כוחותיהם אינו דבר חדש לבית הרעיונות.) לא האוסף האהוב עלי, אלא חשוב מבחינה היסטורית.
עשרות שנים: מארוול בשנות ה -90
עשרות שנים: מארוול ב- ’90-ה- X-Plosion המוטנטי הוא בדיוק מה שהכותרת אומרת. בשנות ה -90 ראו את הפופולריות של אקס-מן ממריאה ומארוול עשתה כל שביכולתם כדי לנצל זאת. כאן אתה מקבל דגימה רחבה מכל הספרים הקשורים ל- X שיצאו בשנות ה -90. ההדפסים כוללים דוגמאות לאקסקליבור (שיש בה אמנות אלן דייוויס טובה באמת), כבלים, X-Force, Deadpool, Generation X, X-Factor, X-Men וכמובן אקס-מן לא מסור. מכיוון שהאקס-מן ממשיכים להיות פופולריים מאוד ביקום מארוול, אני חושד שהרבה אנשים היו מענגים בכרך זה.
עשרות שנים: מארוול בשנות ה- 00
עשרות שנים: מארוול בשנות ה- 00 – פוגע בכותרות. זהו אוסף של סיפורים שבהם מארוול זכתה בפרסום המוני על סיפוריהם, שהיה טוב ורע, וזה באמת סימן תקופה בה נעלם עידן הסטן לי כיף. הסיפורים נעשו כעת למען הסחר (כלומר סיפורים מרובי חלקים על פני שישה סוגיות כך שניתן יהיה לאסוף אותם), והסיפורים נקשרו הרבה יותר לאקטואליה ולפוליטיקה מתמיד, ובמובנים מסוימים, כהים יותר מבעבר. שוב, אמנם לא התקופה האהובה עלי יש כאן כמה סיפורים ממש טובים. חלקם כוללים, ספיידרמן העליון, קפטן אמריקה: אמת, אדום, לבן ושחור, אולטימטים, מלחמת אזרחים ועוד.
עשרות שנים: מארוול בשנות העשרים
לבסוף יש לנו עשרות שנים: מארוול בשנות העשרים – אגדות ומורשת. עדיין לא קראתי את הסחר הזה אבל קראתי את כל הספרים שהוא אוסף. כרך זה הוא דוגמה נאה לכך שמארוול ממשיכה להתנסות ולנסות דברים חדשים על ידי שינוי הדמויות שלהם, ועם חלק מאלו אתה מקבל כמה סיפורים פנטסטיים. כאן הודפסו מחדש ההופעות הראשונות של ג’יין פוסטר ת’ור, קמלה קאהן בתפקיד גב ‘מארוול, גוון “ספיידר-גוון” סטייסי, נערת סנאי (אולי השימוש הפנטסטי ביותר בדמות ברמה C והופך אותם לדמות וספר נהדר), ואחרים. בנוסף זה מדפיס מחדש את הנושאים של איירון מן, קצה העכביש-פסוק, שומרי הגלקסיה, וכל כך הרבה יותר. שוב, לא התקופה הטובה ביותר לדעתי, אבל האוסף הזה אכן מראה כמה חומר טוב מארוול עשתה לאחרונה שלא הייתי חושב על ראש ראשי. גב ‘מארוול והסיפורים של ליידי ת’ור הם כמה מספרי מארוול האהובים עלי בשלושים השנים האחרונות.
אז הנה לך שמונה כרכים המכסים כמעט 80 שנה של קומיקס מארוול. כל אחד מהכרכים הללו הוא באמת הטוב ביותר (לפעמים רק דגימה קטנה של הגדולה), מכל אחד מהעשורים האלה. יש לך שילוב פנטסטי של כישרון שמציג באמת את התפתחות הקומיקס במהלך 80 השנים האחרונות. אמנם היו בבירור ספרים ששמחתי בהם הרבה יותר מאחרים, אבל אני לא חושב שהיו כאן סיפורים שבאמת לא אהבתי. הייתי ממליץ על הספרים האלה כדגם למישהו שרק מנסה קומיקס, או למי שמתעניין בהיסטוריה של קומיקס או אפילו לאלו מכם שרק מחפשים קריאה מהנה אחר הצהריים. אוסף ספרים נעים מאוד!
כמו תמיד הייתי רוצה לדעת אם קראת את אחד מהאוספים האלה בעצמך, ואם יש לך, מה חשבת? האם עשור אחד מחזיר את אהבתך לקומיקס? האם גורמים לך להרגיש חם ונוסטלגי כמו שנות ה -70 שעשו לי? אני אשמח לדעת. ניתן להגיע אלי בכתובת mfbway@aol.com או בפייסבוק בוויין מרקלי. כל המחשבות והמילים הללו הן שלי ואינן משקפות את המחשבות או הרגשות של ווסטפילד קומיקס או עובדיהם. כמו תמיד…
תודה.